<h1>פסקי או"ז סימן ל"ח</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אין מקדישין, אין מעריכין, אין מחרימין, בזמן הזה. ואם הקדיש והחרים והעריך, בהמה תיעקר, פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח. פסק רשב"ם זצ"ל מכאן דאסור לאדם לומר "הריני מניח בהקדש ספר פלוני" או "ממון פלוני" [לפי] שאוסרו על כל העולם. אלא יאמר "אני מתנדב לצדקה" או לצרכי צבור. ופירש ר"ת זצ"ל דבזמן הזה אין תקנה למטלטלין של הקדש בפדיון, אלא לקרקעות. ואם אמר בלשון "הקדש" פותחין לו בחרטה, ואומרים לו "אילו היית יודע שבדיבור זה נאסרים על כל העולם וטעונים גניזה היית אומר בלשון זה הרי הם הקדש". וכשהוא אומר "לאו" מתירין לו מיד דקיימא לן יש שאלה להקדש. ואפילו למפרע היכא שכבר נהנה, כל שכן להבא. ודוקא כה"ג שדעתו על חפץ זה ובדעתו היה לצדקה שיהנו ממנו, ובפה אומר שיהיו הקדש ואסורים בהנאה, צריך שאלה. אבל כסבור שהוא חפץ זה והקדישו ונמצא חפץ אחר, הקדש טעות הוא ואין צריך שאלה כבית הלל.
